"כסף לא גדל על העצים"; "צריך לשמור אגורה לבנה ליום שחור"; "צריך לעבוד קשה בשביל שיהיה לך כסף", ועד כהנה וכהנה משפטים על כסף שכולם שמעו מתישהו במהלך החיים שלהם. אולי מההורים, אולי מהחברים ואולי איפשהו בבית הספר. מה שבטוח שאלו רחוקים מלהיות משפטי חכמה והם יותר בכיוון של מיתוסים חסרי שחר.
קודם כל כסף זה נייר ונייר זה עץ אז מבחינה מדעית כסף כן גדל על העצים. אבל זו לא הנקודה. מה גם שמי ששומר כסף ליום שחור דואג שהיום השחור הזה גם יגיע. וגם למה צריך לעבוד קשה? למעשה רוב האנשים שמרוויחים מלא כסף בכלל לא עובדים קשה. בדיוק להיפך, אלו שעובדים הכי קשה מרוויחים בד"כ הכי מעט.
אז למה עדיין אנשים מאמינים בזה? אנסה להסביר זאת באמצעות משל הצפרדע.
אם לוקחים צפרדע וזורקים אותה לסיר מים רותחים היא תקפוץ משם מיד ותנוס בבהלה. אך אם מכניסים אותה לסיר בטמפרטורת החדר היא תשחה בו להנאתה גם כאשר יציבו את הסיר על האש. למעשה הצפרדע לא תחוש כלל בחום העולה מהמים שיבעבעו סביבה עד שכבר יהיה מאוחר מידי והיא תתבשל למוות.
המשל הזה בא להמחיש שכאשר מתרגלים למשהו, לא שמים לב שהוא פוגע בנו. טוב אז אני בדקתי את זה יותר לעומק וגיליתי שגם המשל על הצפרדע הוא מיתוס כי ברגע שהמים יחלו לרתוח היא תקפוץ משם בבהלה. כך שזה ממש לא נכון לגבי צפרדעים, אבל זה ממש נכון על בני אדם.
"והאמת היא, אני אדם שמתרגל. ורק מזה אני פוחד…", שר הזמר עמיר בניון על אחד מהתכונות ההפכפכות ביותר אצל בני האדם: כוח ההרגל. הרגלים, ולא משנה אם הם טובים או רעים, הלכה למעשה קובעים מי אנחנו וכיצד יראו חיינו.
ונחזור למשל הצפרדע וננסה להמחיש אותה על בני אדם.
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא בבעיה ומגלה בחשבון הבנק שלו חוב של מאה אלף שקל.
נשמע מלחיץ קצת, לא? אבל זה תלוי.
אם אותו אדם התעורר בוקר אחד עם חוב של מאה אלף שקל אזי חרב עליו עולמו והוא יהיה בסטרס אטומי כמו הצפרדע שהושלכה למים הרותחים.
אבל אם אותו אדם היה במינוס של אלפיים שקל בחודש ואמר לעצמו שזה בקטנה, ואז עוד חודש סחב ככה ועוד חודש של אוברדרפט ועוד תקופה של הלוואות ומינוסים ופתאום כעבור שנתיים וקצת הוא מגלה שהוא בחובות של מאה אלף שקל. זה אדם שקבר לעצמו קבר פיננסי אבל עשה זאת טיפין טיפין ומבלי לשים לב בדיוק כמו הצפרדע שבושלה על האש: הוא פשוט "התרגל" לגיהינום.
אבל מה, הוא לא ידע את זה? בטח שהוא ידע. כולם יודעים ש"כסף לא גדל על העצים" וכו'. אבל לדעת זה לא מספיק. ידע זה לא כוח כי אם לא עושים שום דבר עם הידע אז אין שום כוח. הכוח היחיד הוא בפעולה. אז למה אנשים עדיין לא פועלים?
פשוט מאוד: כי הרגילו אותם. כל בר דעת מבין שהחכמה היא להכניס יותר כסף ולהוציא פחות ממנו, ועדיין רוב רובה של האוכלוסייה חיים עם מינוס ובקושי חוסכים, אם בכלל. ולמה זה? כי ככה הם התרגלו. בבית בו הם גדלו ובסביבה בה הם חיים. בעידן של היום אנשים מחזיקים רכבים חדשים, לובשים מותגים נחשבים וממלאים את הכיס והבית בגאדג'טים מרשימים כשאת כל זה הם עושים בפריסות על גבי פריסות של תשלומים ועוד התחייבויות לחיובים עתידיים. ולמה? כי הם התרגלו לזה. אז המוח שלהם אומר להם שזה נורמטיבי.
החברה כולה מתוכנתת לבזבז כסף. אירועים, ימי הולדת, ימי אהבה, משפחה, חגים וימי שישי שנצבעו בשחור בשביל לגרום לארנק להיפתח ולכרטיס האשראי לגהץ כסף שאינו מורגש. ואם הוא לא מורגש אז הוא בטח גם לא קיים. אבל מה זה משנה, העיקר שהוא בוזבז.
מבינים, פשוט הרגילו אותנו לחשוב כמו עניים.
אבל הנה הסוד: ברגע שמתחילים לחשוב כמו עשירים מתחילים גם חיים עשירים.