ישנן מגוון סיבות לצריכת אלכוהול שמקורן באספקט תרבותי או היסטורי. עם זאת, במציאות בה אנו חיים כיום, הסיבות לצריכת אלכוהול מתנקזות לסיבה אחת מהותית והיא הצורך באסקפיזם, על פרשנויותיו השונות. ואם לומר את האמת הלא פופולארית, רוב האנשים לא באמת אוהבים לשתות אלכוהול. הרי לרוב לא מדובר במשקה מרווה או טעים (אחרת לא היה צורך למהול אותו במשקאות מתוקים). ולכן לצד הפסיכולוגי של צריכת אלכוהול חשוב להבין גם את הצד הגופני – הנזקים האדירים שאלכוהול עושה לגוף שלך.
אלכוהול, או בשמו האמיתי אתנול, הוא מעין רעלן שעושה שמות בגוף האדם. מרגע כניסתו לקיבה וספיגתו בדם הוא זורם לשני איברים מרכזיים ומכריז על תחרות ראש בראש ביניהם: הכבד מול המוח. רק שבתחרות הזו שני הצדדים מפסידים.
הכבד מתחיל בפירוק האלכוהול בשני שלבים. הראשון הופך אותו לרעיל מאוד והשני מנטרל את הרעל לגוף (זו גם הסיבה שאלכוהול מזרז חילוף חומרים, בדומה לסיגריות ולכל רעלן אחר הגוף מזהה את הרעילות וממהר לסלק את זה מתוכו). במקביל זורם האלכוהול אל המוח ומשתלט על מערכת העצבים, ולא לטובה.
ממש כמו טפיל שתופס את הפיקוד על המוח ומערכת העצבים שלנו.
ראשית מנטרל האלכוהול את המערכת העצבית. הוא מאט את פעילותה במה שמתפרש בגוף כתחושת רוגע (אלכוהול מפחית קורטיזול ולכן מרגיע מתח וחרדה, רק שלא בצורה טובה). תחושת הרוגע הזו אמנם מסייעת בתהליכי הירדמות, אבל עד כאן כל מה שעלול להשתמע כחיובי. בפועל האלכוהול מכבה את האינסטינקטים ההישרדותיים של מערכת העצבים (באמצעות פגיעה בנוירוטרנסמיטורים) ומעלים כמעט לחלוטין כל תחושה של פחד או כאב.
התוצאה: לאנשים אין שום בעיה לעשות מעשים אלימים, אגרסיבים, טפשיים ומסכני חיים.
הסיבה למעשים הללו היא שאלכוהול מעלה את רמת הדופמין במוח, ויחד איתו גם את תחושת המוטיבציה. כך שתחת השפעת אלכוהול מתקבל מוח מנוטרל מהיגיון בריא אבל מפוצץ במוטיבציה לנהוג באימפולסיביות מסוכנת. זו הסיבה שבאופן קבוע אנשים מתחרטים על דברים שהם עשו תחת השפעת אלכוהול. מבחינה רגשית, פיזית, מינית ומנטאלית.
המוטיבציה הזו מגיעה מהאנדורפינים שהאלכוהול ממריץ במוח והם גורמים לתחושת אופוריה נעימה ומרגיעה. כאמור, התחושה הזו מפיגה כמעט לחלוטין כל תחושה נגדית שהייתה שם קודם כגון פחד, לחץ או חרדה. וכאן נמצא הקאץ' – זה ממכר. מאוד. ברמות!
הצפה של דופמין ואנדורפינים במוח קיימת בכל סוגי הסמים וההתמכרויות. רק שבניגוד לרוב סוגי הסמים, אלכוהול הוא פתרון חוקי, זמין ומהיר לאלו שחפצים בהפחתה (והדחקה) של תחושות לא נעימות בגוף. בין אם פיזיות ובין אם רגשיות-מנטאליות. אממה, ברגע שהשפעת האלכוהול פגה הכאב – פיזי ונפשי גם יחד – חוזר במלוא עוצמתו ולפעמים גם חזק יותר (מכיוון שלא קיבל מענה חיובי ובריא). הפרדוקס הוא שרוב אנשים חושבים שהפתרון לכאב הוא להמשיך ולשתות עוד אלכוהול.
השפעת השכרות נמשכת עד שהכבד מצליח לפרק את האלכוהול ולהחזיר את המוח לתפקוד מלא (עדיין לא תפקוד בריא). עד שזה קורה הכבד עובד פול גז בתוך המרוץ הזה ומפתח אנזימים שיעזרו לו בפירוק האלכוהול. אך אליה וקוץ בה. האנזימים הללו מעלים את העמידות של הכבד בפני אלכוהול וגורמים לכך שבפעם הבאה האדם יצטרך לשתות כמויות גבוהות יותר של אלכוהול בכדי שהוא יגיע למוח. ובפשטות: ברגע שהכבד לומד לעבוד מהר יותר באופן כרוני הוא גם נשחק מהר יותר ונהרס מהר יותר. זה כמו ללחוץ ברכב על דוושת הגז עד הסוף באופן קבוע – זה הורס את המנוע.
פרט לפעילות הכבד, ישנם גורמים נוספים שקובעים את סף הרגישות לאלכוהול ומשך השפעת השכרות. אחד מהם זו תכולת הקיבה. כאשר שותים על בטן מלאה (לאחר או במהלך ארוחה) אחוז ספיגת האלכוהול בדם הוא רבע מאשר שתייה על בטן ריקה. מה שמתמטית אומר שאלכוהול חזק פי ארבע כששותים על בטן ריקה.
בנוסף, מסת הגוף וגם המין משפיעים על רמת הספיגה של האלכוהול. נשים משתכרות יותר מגברים מכיוון שיש להן פחות דם (בגוף האישה יש יותר תאי שומן – שצורכים פחות דם – בהשוואה לתאי השריר בגוף של גבר) ולכן ריכוז האלכוהול בדם אצלן יהיה גבוה יותר ביחס לאותה כמות של אלכוהול.
גורם מעניין נוסף הוא הגורם הגנטי. מסתבר שההבדל הגנטי בין בני אדם קובע גם הוא את סף הרגישות לאלכוהול. כלומר יש אנשים שמבחינה גנטית משתכרים מהר יותר וגם מתמכרים מהר יותר – רק בגלל ההרכב הגנטי בתאים שלהם. וחשוב לזכור שהיסטוריית צריכת האלכוהול נחרתת בגוף ומשפיעה על תפקוד מערכת העצבים מבחינה פיזיולוגית ומנטאלית, וכתוצאה מכך גם על ההתנהגות.
ההתנהגות מושפעת מהמוח שספג מהאלכוהול נזקים גדולים במבנה ובתפקוד. בדיוק כמו הכבד, גם המוח מפתח תסמיני שחיקה לאלכוהול ומפחית את רמות הדופמין והאנדורפינים (והאירוניה היא שכעת נוצר מצב שבו השתיין שמכור צריך לשתות עוד יותר). זו הסיבה שאצל שתיינים כרוניים יש ירידה בהורמונים החיוביים וכתוצאה מכך הם נוטים יותר להתקפי חרדה, בעיות בשינה, ובאופן כללי להפחתה משמעותית בתחושת ההנאה, מכל דבר.
כל השינויים הפיזיים והמנטאליים הללו מובילים למצב התמכרותי של שתייה מתמדת. או אז מתהפכות היוצרות עד כדי כך שעבור המוח מצב של שכרות הופך לנורמה בעוד פיכחות מרגישה לא נעימה ולא נוחה. זהו לופ התמכרותי ומייסר מאוד.
אז בפעם הבאה שיש לך התלבטות אם לשתות משקה אלכוהולי, חשוב לזכור את ההשלכות. ובעיקר חשוב – ועדיף – שלא לשתות.