לשמחתינו אנחנו חיים כיום באחת מהתקופות הפוריות ביותר במידע נגיש. אם בעבר בכדי ללמוד היה עליך לבלות שעות בחיפוש ואיתור אחר הספרים הנכונים, כעת לכל אדם יש בכיסו את המפתח לעולם שלם של מידע. אך לא כל מידע הוא גם ידע וכל שכן ידע מהימן. ובעולם שבו אנו מוצפים במידע שמתיימר להיות ידע – חשוב לדעת לבצע את ההבחנה.
'חוסן מנטאלי', 'מנטאליות חזקה', 'מוטיבציה מנצחת' ושאר מילים מפוצצות ומרשימות הן חלק אינטגרלי מעולמות האימון, העסקים והספורט. ועל אף שמדובר בתבנית סדורה וברורה משום מה יש לה אינספור הגדרות. אבל האמת היא שההגדרה לחוסן מנטאלי היא פשוטה למדי: חוסן מנטאלי פירושו להיות ספוג. כלומר לפתח יכולות ספיגה, גמישות ואלסטיות שיבטיחו ששום דבר לא יוכל לשנות לאורך זמן את צורתך המקורית.
על אף שהמטרה להסביר, יתכן שמהניסוח שלעיל ההגדרה לחוסן מנטאלי אינה ברורה דיה. לפיכך בכדי להבהיר זאת נמנה שש מיומנויות של אנשים בעלי חוסן מנטאלי. מראש חשוב להבהיר שחוסן מנטאלי פירושו עמידות ולכן אין לו שום קשר למוטיבציה, התלהבות או כל דבר אחר שמטרתו העלאת מורל או אנרגיה כי לחוסן מנטאלי אמיתי אין כל צורך בזאת.
מוטיבציה ודומיה הן אנרגיות פגות תוקף ויש לשחזר אותן שוב ושוב ובכל פעם להגדיל את סף הגירוי בכדי שזה יעבוד. מאידך, חוסן מנטאלי שנבנה פעם אחת ומתוחזק נכון יודע לעורר בתוכו כל מוטיבציה בעת הצורך. כי אנשים בעלי חוסן מנטאלי הם:
- אנשים שסומכים על עצמם – אלו אנשים שיודעים (מתוך אמונה עצמית גבוהה) שביכולתם להתמודד עם כל דבר ולא משנה מה הוא. הם אינם חוששים מאתגרים כי הם בטוחים בעצמם וביכולתם להתמודד עם כל בעיה באופן בלתי מתפשר וללא שום תלות בגורמים חיצוניים. ואמונה עצמית טומנת בחובה את הביטחון שבבקשת עזרה בעת הצורך.
- אנשים שמבינים שנפילות הן חלק מהחיים – כישלונות, מפלות ורגשות שליליים הם חלק בלתי נפרד ממחזור החיים ולכן אין להתכחש להם אלא לקבל אותם ולהתמודד איתם (ע"ע סעיף 1). אנשים בעלי חוסן מנטאלי יודעים שהשמש לא תמיד תזרח ומתישהו המבול יגיע. וכאשר מגיעה הנפילה זה בסדר לקחת לעצמך את הזמן – הקצוב – להתאושש ולאחר מכן להרים את הראש ולהמשיך קדימה בדרכך.
- אנשים שמברכים את הנפילות שבחיים – ובמילים אחרות: ניצול משברים. אנשים בעלי חוסן מנטאלי מברכים כל מפלה שנקרית בדרכם וחושבים בראש ובראשונה מה הלקח, התועלת והשיעור שהם צריכים ללמוד ממנה. הם סולדים ונמנעים מכל תחושת קורבנות או בכיינות ולא מכלים את זמנם במחשבות סרק מדכאות כגון למה זה קרה להם ולמה עכשיו וכו', אלא חושבים תמיד מה הדבר הטוב שיכול לצמוח מהמפלה שקרתה להם ואיזה שיעור עליהם ללמוד ממנה. גם אם לפעמים זה רק תרגול נוסף בהתמודדות עם רגשות שליליים. כך שהחשיבה שלהם היא תמיד חשיבה חיובית מקדמת ולא כזו ששוקעת. וככאלו הם:
- אנשים שמתמקדים בפעולה ולא בסיטואציה – הם מבינים שהפוקוס תמיד צריך להיות על מה שבשליטתי ולא על מה שאינו בשליטתי. ולכן הלך החשיבה שלהם הוא קודם כל התמקדות באיזו פעולה הם יכולים לבצע בכדי לשנות את המצב והם לא מבזבזים זמן מיותר על הסיטואציה או כל דבר שאין ביכולתם לשנות או להשפיע עליו – זה אוטומטית נמחק להם מהפוקוס. וזו יכולת שמנוגדת לאינסטינקט ההישרדות הבסיסי שלנו ולכן צריך לעבוד עליה ולשכלל אותה כל הזמן.
- אנשים שמתמקדים במתן ערך חיובי הדדי – בטווח הקצר או בטווח הארוך. אנשים בעלי חוסן מנטאלי תמיד שואלים את עצמם מה הערך החיובי של הפעולה שלהם, גם ברמה הרגשית. ולכן הם נמנעים – תוך מתן ביטוי לגיטימי סביר – מרגשות שליליים כי הם לא מעוניינים בהעצמת תחושות שליליות שעלולות ליצור כדור שלג שרק יפריע להם בחיים. בנוסף, הם מסרבים לפעול מתוך תחושת כעס או נקם שמכוונות לעשיית נזק ולכן בטרם ינקטו בפעולה הם מוודאים שהיא "אקולוגית", כלומר כזו שמקדמת אותם ובד בבד מקדמת, או לפחות לא פוגעת, בסביבה שלהם.
- אנשים בעלי מודעות ותקשורת עצמית מפותחת – הם יודעים להתבונן פנימה, לנהל דיאלוג בריא עם עצמם, לבחון היטב את רגשותיהם ומחשבותיהם ולפעול רק כשהשעה נכונה להם. בהמשך לסעיף הקודם, אלו אנשים שלא משיבים מלחמה כי הם מכירים בערכם ולא מבזבזים את זמנם במלחמות שווא. עם זאת הם כן ישיבו מלחמה כאשר היא אקולוגית (ע"ע סעיף 5) תוך וידוא שהיא אינה פעולת נקם שמקורה באגו פגוע. למעשה, הם אנשים נטולי אגו מתוך הבנה שהוא המקור להרס עצמי וסביבתי.
החדשות הטובות: כל שש המיומנויות הן מיומנויות נרכשות וניתן ללמוד אותן.
החדשות הפחות טובות: בכדי ללמוד אותן צריך פתיחות מחשבתית, תשוקה כנה ללמידה, אומץ ורצון אמיתי בשינוי ובעיקר מוכנות ונכונות להתאמן – ובזה הרוב נופלים.
ראשית, צריך לחשוב כיצד לנצח ולא איך להימנע מהפסד. אנשים רבים מידי חיים בצורה של "לא להפסיד" במקום לקחת את הסיכון ולנצח. הם חוששים לבצע שיחה עם הבוס בעבודה, עם הלקוחות בעסק, עם בן או בת זוג שהם מעוניינים בהם או כל דבר אחר שנעצר בפחד מ"הפסד". ובהקבלה לספורט: אם נעלה למגרש מתוך פחד לא להפסיד אזי נגביל את עצמנו ואולי באמת לא נפסיד – אבל בטוח לא ננצח. והרי לשם כך נתכנסו, אי אפשר לקחת אליפות, להגשים חלומות ולחיות חיים מלאים ונהדרים מבלי להסתכן בהפסד. לפיכך צריך לנקוט בפעולה ולקחת את הסיכון שבמפלה (ע"ע סעיפים 3-1).
שנית, צריך את המורה הנכון. מנטורים מובילים ומנטליסטים טובים יודעים לבצע התאמה לינגוויסטית לאורח החיים ולדרך החשיבה. שיח מנטאלי עם חייל בן 20 אינו זהה לשיח מנטאלי עם תלמידה בת 16 או עם ספורטאי בן 25. הדרך שבה מוצגים הדברים צריכה להיעשות בהתאם לעולם התוכן ואוצר המילים של האדם שמולך, בדומה לרופא שיודע להתאים את התרופה הנכונה לדיאגנוזה. ולכן באימון מנטאלי החשיבות היא לא רק במה שאומרים אלא יותר בדרך שבה אומרים את זה (ולכן שיח מוטיבציוני לא תמיד עובד כי הוא לא מתאים לכולם).
ולסיום, אחד הכלים הפופולאריים והמומלצים בעולם ההתפתחות האישית: הכרת תודה. בניסוי שנערך ב-2005 ע"י מרטין סליגמן נמצא כי חשיבה על שלושה דברים טובים מידי יום מעלה את תחושת האושר והכרת התודה ומפחיתה משמעותית תחושות שליליות כגון לחץ, עצבות או סיכוי לדיכאון. זה כלי מומלץ ביותר (יחד עם נתינה ובקשת סליחה) ולכן כדאי להתחיל עכשיו.