פתיחת שנת הלימודים בתיכון: איך מחנכת קובעת את האווירה בכיתה לכל השנה?
שלושת השבועות הראשונים קובעים את אקלים הכיתה לכל השנה. מה נסגר שם בלי שאיש שם לב, איך מזהים מוקדם תלמיד שנסוג, ומה עושים עם כיתה שכבר נתקעה?
שלושת השבועות הראשונים קובעים את אקלים הכיתה לכל השנה. מה נסגר שם בלי שאיש שם לב, איך מזהים מוקדם תלמיד שנסוג, ומה עושים עם כיתה שכבר נתקעה?
מה שמפיל שחקן ברגע הקריטי הוא עודף תשומת לב, לא חוסר בה. איך מזהים את זה כבר מהיציע, ואילו ארבעה כלים פשוטים מחזירים לו את השליטה ברגע הגדול?
חזרה לשנת הלימודים אינה חזרה למסגרת אלא חזרה לדרישות. מתי מתחילים להחזיר מתבגר לשגרה, איך מזיזים את שעון השינה בלי מלחמה, ומה עושים כשספטמבר נפתח בקושי?
מתבגר ששותק לא בהכרח מסתיר משהו. הנה ההבדל בין מתבגר שלא מספר לבין מתבגר שמסתיר, למה חקירות משיגות את ההפך, ומה מחזיר את השיחה הביתה.
מתבגרים נרדמים מאוחר ונאבקים לקום בבוקר — וזו לא עצלות אלא שעון פנימי שנדחה. איך זה משפיע על מצב הרוח והלמידה, ומה כן עוזר להורים בבית.
התמודדות עם אתגרים בגיל ההתבגרות מתחילה בהבנת המוח המתבגר. מדריך מבוסס-מחקר להורים: למה הם מתפרצים, מה עושים בפועל, ומתי לפנות לעזרה.
נער יכול להיות מוקף בחברים ועדיין להרגיש לבד לגמרי, כי בדידות היא פער ולא מספר. מה באמת יוצר אותה בגיל הזה, למה "תצא תכיר אנשים" לא עובד, ומה כן עוזר?
המבחן מחר בבוקר, והוא עדיין בטלפון. לפני שכועסים על עצלנות — הנה מה שבאמת קורה במוח של המתבגר כשהוא דוחה הכול לרגע האחרון, ואיך עוזרים לו להתחיל.
שלוש שעות מול הספר ושום דבר לא נכנס? הבעיה כמעט אף פעם היא לא כמות השעות, אלא איך משתמשים בהן. הנה טכניקות פשוטות לניהול זמן ואנרגיה ולריכוז מקסימלי בלמידה.
פרידה ראשונה יכולה לטלטל את הבית כולו. איך מקשיבים בלי לחפור, מתי נותנים מרחב ומתי כדאי לדאוג — מדריך מעשי להורים למתבגרים עם לב שבור.
מצוינות אינה מעשה.
בעקבות אריסטו
מצוינות היא הרגל.
מצוינות היא לא דבר חד-פעמי שקורה: היא דפוס חשיבה והתנהגות שנבנים לאורך זמן.
זה מה שאנחנו עושים בתוכניות המצוינות של קדם תכנים — בוחרים מסגרות, אנשי חינוך, תלמידים וכדורגלנים ומעצבים יחד איתם את ההרגלים שיוצרים מצוינות. זו לא מוטיבציה (כי היא לא עובדת לאורך זמן) אלא מחויבות לשיטה.
השיטה נבנתה לאורך 17 שנים. בכיתות תיכון מאתגרות ביותר. עם כדורגלנים שחשבו שהם בינוניים וכיום הם בליגת העל ובנבחרת ישראל. ובקרב צוותי חינוך שביקשו לחולל שינוי אצלם בבית הספר. ובכל פעם השיטה הוכיחה את עצמה — בפעולות, בביצועים, בתוצאות.
בתיכון המורה שלי לפיזיקה אמר שאני מקרה אבוד. שבוע לאחר מכן בפגישה עם היועצת והמחנכת — שלושתם היו בתמימות דעים לגבי זה. שלא משנה מה ינסו לעשות איתי, אני מקרה אבוד.
לא בקטע רע. הם פשוט אמרו את מה שהם ראו באותו הזמן: ילד חולמני עם בעיות רגשיות שלא מצליח להתרכז בלימודים, והדבר היחיד שהוא מתמיד בו זה ירידה בגרף הציונים.
וזו הייתה הפתעה — שכן ביסודי אובחנתי כמחונן עם יכולות גבוהות ומתקדמות. בחטיבת הביניים השתתפתי במסלול אקדמי ייחודי שמטרתו לסיים בגרות 5 יח"ל מתמטיקה כבר בכיתה י', וכשהגעתי לתיכון שובצתי בכיתה מדעית במסלול הנדסאים. אבל אז הפכתי להיות "מקרה אבוד", וסיימתי את התיכון עם בקושי תעודת בגרות.
זה היה קשה מאוד. חשתי תסכול איום, כעסתי על עצמי שאני לא מצליח כמו כולם, וכאב לי שכולם סביבי התאכזבו ואמרו שאני פוטנציאל לא ממומש. רציתי מאוד לשנות את זה — אבל לא ידעתי איך.
התחושות האלו ליוו אותי אל תוך השירות הצבאי — ושם הבנתי את השיטה. הבנתי מה היו הטעויות שלי, ואת הדרך הנכונה להתמודד מול קשיים ומשברים. וברגע שהבנתי את השיטה — יצאתי לדרך חדשה ועתירת הישגים.
לאחר 17 שנות עשייה עם מגוון עשיר של אוכלוסיות בישראל — סטודנטים, מרצים, תלמידים, מורים, כדורגלנים, מאמנים, בעלי עסקים ואמנים — בחרתי להקדיש את העשייה שלי לחינוך. אני מאמין גדול בנוער הישראלי. כילד לא מוצלח שיצא ממערכת החינוך, אני מרגיש שתפקידי לחזור ולתקן — לתת לנערים של היום את כל מה שלי לא היה. ריכזתי את כל הידע והניסיון שצברתי לתוכנית הפסיכולוגיה של המצוינות ואת השיטה הזו אני מלמד כיום.
תפקידי הוא ללכת איתך יד ביד עד שתצליח.