אינספור סרטוני יוטיוב, טיקטוק ושאר רשתות חברתיות מציגים את החיים הטובים של תושבי הנסיכויות הערביות כגון קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות שם כמעט לכל אזרח יש נפט בחצר ומיליארדים בבנק.
וכשהאצבע קלה על הדק הכספומט אתה יכול להרשות לעצמך ״צעצועים״ שאינם מנת חלקם של הרוב השפוי בעולם. וכך הם מתהדרים בארמונות מזהב, חניון פרטי ובו שורות של רכבי יוקרה תוצרת איטליה, בגדי מעצבים מקולקציות מיוחדות וגם חיות מחמד לא כל כך שגרתיות.
מה זה אומר לא שגרתיות? הם מחזיקים פנתרים, טיגריסים ואריות כחיות מחמד. ולא רק הם, הרשת מוצפת בסרטונים שבהם בני אדם ברחבי העולם ובשמורות שונות מתחככים גוף אל גוף עם 180 ק״ג של שרירים מהם בנוי טורף על.
הסברה היא שזה מתאפשר רק כי האריות האלו גדלו בשבי והם מכירים את המטפלים שלהם ולעולם לא יפגעו בהם. אם כך נשאלת השאלה: למה הם קשורים?
אם באמת טורפי העל האלו מאולפים ומסורים לבעליהם אז למה עדיין קושרים אותם, נועלים את הכלובים ובעיקר דואגים לשמור עליהם שבעים?
כל עובד קרקס יודע שעם החתולים הגדולים לא מתעסקים. כי למרות שהם נולדו בקרקס, גודלו בקרקס ולא מכירים שום צורת חיים אחרת מלבד הכלוב שבקרקס – הם עדיין טורפי על, וככאלו צריך לשמור אותם נעולים ושבעים.
כי את הגוף של האריה אפשר לנעול, אבל לא את טבעו האמיתי. עמוק בפנים בוערים בו האינסטינקטים החייתיים שלו כטורף על להיות מלך החיות ולשלוט בסוואנה בשררה. עמוק בפנים הוא מרגיש היטב שהכלוב הזה לא בשבילו וחיי הקרקס אינם חייו.
האריה לא נולד להיות חיית מחמד שמבדרת אחרים, הוא נולד להיות אריה – ואת זה בדיוק אותם אנשים מסממים, כולאים ומאכילים ללא הפסקה במטרה לטשטש לו את הרעב הפנימי שבוער בו להתקומם ולטרוף.
והיינו הך בני האדם בעידן המודרני. אנשים נולדים, ו(חלק) נכנסים מרצונם, לכלובים שונים שכולאים את טבעם האמיתי. חלקם עושים זאת בשוק העבודה, חלקם בשקיעה ברשתות החברתיות או בנטפליקס, וחלקם בהתמכרויות שונות למגבירי דופמין ומשחיתי בריאות. ובכל זאת עמוק בפנים בכל אדם בוער יצר האריה שמזכיר לך שלא לשם כך הגחת לעולם. שאינך חיית מחמד של אף בוס או קהל.
מסתבר שבאינספור מקרים לבסוף הגולם קם על יוצרו. הרשת מלאה בתיעודים שבהם האריה ״התעורר״ וטרף את בעליו בדרך החוצה לחיות את חייו הטבעיים. כי מהייעוד הטבעי שלך לא ניתן להימלט והוא ימשיך להציק ולנדנד לך כל עוד אתה בכלוב ולא משנה כמה תנסה ״להשביע״ אותו בהסחות דעת.
ולשאלה הכי חשובה: מתי יגיע הזמן שלך?