מה בפועל גורם לכך שאנשים מתגרשים ואיך נהרסות מערכות יחסים?
בארבע השנים האחרונות אחוז הגירושין במדינת ישראל נמצא בעלייה והנתון מצביע שאחד מכל ארבעה זוגות מתגרש. הנתון העגום יותר מראה שאמנם רק אחד מארבעה מתגרש, אבל יש לפחות עוד זוג אחד שרוצה להתגרש ולא עושה זאת. מה שאומר שכחצי ממערכות הנישואין בישראל הן מערכות יחסים כושלות.
רבות כבר נכתב על מוסד הנישואין, הגירושין ומערכות יחסים זוגיות בכלל. אך נתון מפתיע במיוחד נמצא במחקרו של ד"ר ג'ון גוטמן מאוניברסיטת וושינגטון שבו הוא גילה מדד שיכול לנבא בסבירות של 94% שזוג יתגרש. והאמת שהמדד דיי מובן ופשוט להבנה.
אך טרם זאת, חשוב להבין את הבדלי החשיבה בין נשים לגברים במערכות יחסים. מסתבר שזוגות מתגרשים בעיקר בתקופות מאתגרות שמתקיימות או בתחילת הנישואין, כלומר בשנה הראשונה לנישואין או בשנה הראשונה להולדת הילד הראשון (ויש כאלו שעושים את הטעות ומביאים 'ילד גירושים', כלומר ילד שני מתוך מחשבה שזה יפתור את הבעיות ביניהם, אבל זה לא קורה). או לאחר שהילדים כבר גדולים ואחד מבני הזוג, או שניהם, חשים תחושת מיצוי בזוגיות שלהם ורוצים לחוות משהו אחר. זה קורה בעיקר בנישואין מוקדמים (מבחינה דתית) או נישואין שלא מהסיבות הנכונות (לדוג' הריון לא רצוי).
למעשה, איכות הנישואין תושפע תמיד מהרקע התרבותי-סוציולוגי והדתי של שני הצדדים. בחברות מסורתיות שבהן נעשתה הפרדה בין בנים לבנות בגילאי החינוך נמצא שהבנים היו בעלי קהות רגשית גבוהה יותר מאשר בנים שגדלו במסגרות מעורבות. הווה אומר שלקיום קשרים חברתיים או רומנטיים בגילאי ההתבגרות יש חשיבות גבוהה בפיתוח הבנה וזיהוי רגשות של הצד השני ולכן מיעוט אינטראקציה בין בנים לבנות בגיל ההתבגרות יוצרת פערים רגשיים שכמעט ולא ניתנים לגישור בהמשך החיים (בחברה הדתית מנסים ללמד אותם את זה בהדרכת החתנים אך לא תמיד זה מובן או עובד).
אפשר לראות את זה בכל ריב קלאסי בין בני זוג. האישה מנסה לקיים תקשורת עם הגבר כשהיא מביעה את כעסה ומורת רוחה, הגבר מצידו לא מצליח להבין על מה היא כל כך כועסת והוא נסוג ומתכנס בתוך עצמו. ההתכנסות הזו מרגיזה עוד יותר את האישה כי היא מפרשת את זה כאדישות מצידו והיא מתעצבנת יותר וכך הם נתקעים בלופ בלתי נגמר שמבוסס על חוסר הבנה רגשית.
וזהו אחד ההבדלים הכי גדולים בין גברים לנשים – היכולת להבין ולהביע רגשות. כבר בגילאי הגן ניתן לראות את ההבדלים הרגשיים בין בנים לבנות. בנות מתפתחות מהר יותר ולכן הן גם חכמות יותר ורגישות יותר מהבנים. בנוסף, ואולי בשל כך, נמצא שגננות מקיימות שיח בעל מנעד רגשי רחב יותר עם הבנות בגן מאשר עם הבנים. ושם גם נולדת ההסללה להבדלים המגדריים בהתנהגות של בנים לעומת התנהגות של בנות. כשילדה בוכה היא מקבלת לגיטימציה מלאה, תמיכה ועידוד וכשילד בוכה הוא מקבל רחמים ודרבון להפסיק לבכות כי הוא בן והוא צריך "להיות גבר".
זו גם הסיבה שבנים נוטים יותר לאלימות. הם לא מקבלים מספיק לגיטימציה רגשית להביע את התסכול שלהם בדרך מקובלת וכל מחקר שנעשה בתחום הוכיח שככל שלאדם יש פחות אוצר מילים להביע את רגשותיו ותחושותיו כך הוא נוטה יותר לאלימות. המחקרים האלו גם הוכיחו שברגע שמלמדים ילדים אלימים להתבטא רגשית אזי האלימות שלהם פוחתת. נשים אגב יותר אלימות מבחינה רגשית. היכולת המפותחת שלהן להבין רגשות מאפשרת להן לתמרן אחרים ולנהוג במניפולציות ותככים.
כל זה יוצר מצב שבו בחיים הבוגרים הגברים רוצים עצמאות והנשים מחפשות קשר רגשי. וכך כשזוג בא בברית הנישואין, הנשים מעוניינות במערכת יחסים רגשית בעוד שהבנים כמעט ולא בכיוון של זה. ובטח לא באותה הרמה שהנשים רוצות. זה בא לידי ביטוי בכך שמבחינת הגבר הוא חי את חייו לצד אשתו, מידי פעם מבלה איתה וזה מבחינתו מספיק לחיים הזוגיים. מאידך האישה רוצה יותר. היא רוצה לדבר, לתקשר ולשוחח והגבר לרוב לא יהיה מעוניין בכך. בפועל נמצא שגבר ישתף פעולה ויגלה רגישות גבוהה לאשתו רק כאשר הוא מעוניין ביחסי מין. וזה מקביל למחקרים אחרים שמצאו שגברים מעדיפים לבלות בחברת גברים (החברים שלהם) והם ירצו לבלות בחברת נשים רק כאשר יש להם שם עניין רומנטי או מיני.
עם זאת, לפערים הרגשיים אין כמעט השפעה על איכות ושמירת הזוגיות והנישואין. יש דבר אחד מרכזי שעל פיו יקום ויישק דבר וזה התקשורת בין בני הזוג. למעשה התקשורת היא מהות הכול במערכות יחסים. זה לא משנה אם לזוג יש מחלוקות וריבים על נושאי כספים, חינוך הילדים, תחזוקת הבית או יחסי המין שלהם (מה שעולה יותר אצל הנשים כרצון לשיפור והגברים מפרשים זאת כתלונה). גם אם יש חוסר הסכמה או אי שביעות רצון בין בני הזוג בנושאים אלו – הנישואין יחזיקו כל עוד הם יתקשרו בצורה טובה ביניהם. ותקשורת טובה זה אומר היכולת לשתף ולשקף באופן פתוח וכן את נקודת המבט האישית כשזה מתקבל בהקשבה מלאה ונטולת שיפוטיות אצל הצד השני.
וכשהתקשורת לא טובה – הזוגות מתגרשים. המדד שמצא ד"ר גוטמן כמנבא ל-94% סיכוי להתגרש הוא התייחסות לאופי ולא לסיטואציה. כלומר כל עוד במהלך ריב שני בני הזוג ישמרו על תקשורת טובה ויחושו בנוח להציף את רגשותיהם – זו מערכת נישואים בריאה. אך ברגע שאחד מהצדדים מביע ביקורת שמשליכה על ה"אופי" של הצד השני, שם מתחילה ההתדרדרות בתקשורת ובאמון בין בני הזוג ובאופן בלתי נמנע זה יוביל לגירושין.
לדוג', נגיד שהאישה נמצאת בבית והיא רוצה לשתות נס קפה אבל אין חלב. היא מתקשרת לבעלה ומבקשת ממנו שיביא איתו חלב כשהוא חוזר הביתה. הבעל, כמו כל גבר טיפוסי שטרוד בענייני יומו, חזר הביתה ושכח לקנות חלב. במקרה כזה התגובה של האישה קריטית מבחינת ההתייחסות לאופי לעומת הסיטואציה. אם היא תחליט שהוא אדם שכחן שמתעלם מהבקשות שלה היא תנציח – אצל עצמה – דפוס אופי לגביו, וזה יוביל להתדרדרות היחסים ביניהם. לעומת זאת אם היא תבין שהוא פשוט שכח בסיטואציה הספציפית היא תוכל לתקשר את זה איתו ואליו בצורה בריאה.
תקשורת בריאה בסיטואציה כזו תהיה לשקף לבעל את תחושותיה. היא תאמר לו משהו בסגנון: "כששכחת להביא חלב זה פגע בי כי זה גרם לי להרגיש שלא אכפת לך ממני". לעומת העברת ביקורת שמנציחה אופי כגון: "שכחת להביא חלב כי אתה אגואיסט שמרוכז רק בעצמו ולא שם עליי בכלל". הקביעה אם זו התנהגות שמקורה בסיטואציה או באופי היא קריטית. כי כשאדם מותקף בתוך מערכת זוגית הוא מרגיש בושה, לא אהוב ולא רצוי. כתוצאה מכך הוא נכנס למגננה עתירה בתחושות כעס וסלידה שמהר מאוד יובילו להתפרקות החבילה.
בשלב הזה נכנסת גם תחושת קורבנות אצל שני הצדדים. כל צד מתחיל להרגיש קורבן מנוצל שלא מוערך בתוך מערכת היחסים ומהר מאוד מגיעה גם הצדקנות (שהיא כשלעצמה תוצר של האגו ומשמשת כמקור להתדרדרות רגשית ואנרגטית). הצדקנות מחזקת את תחושת הקורבנות גם בכך שהיא "מעוורת" ומונעת קבלה של מעשים טובים ומקרבים מצד בן או בת הזוג. במצבי מחלוקת הגברים נוטים להסתגר והנשים נוטות ללחוץ עליהם, בעיקר באמצעות לחצנים רגשיים של ביקורת, וזה מחריף עוד יותר את הפער ביניהם.
וכשזה קורה נעשית הפרדת כוחות רגשית ופיזית. כל צד מתבצר בעמדתו והם מתחילים לנהל חיים מקבילים ומנותקים עד לרגע הבלתי נמנע שהם מתגרשים. וזה ממשיך גם לאחר הגירושין בהתנהלות סביב הילדים. התקשורת המקולקלת ביניהם מעמיקה ורוויה בתסכול ורוגז. וזה משרת אותם כי ככה הם כאילו "מוכיחים" לעצמם בכל פעם שהם פעלו נכון כשהתגרשו.
אז מה הפתרון? תקשורת, כנות, הקשבה ושיקוף אמיץ ומלא של הרגשות באופן הדדי. זוגיות מוצלחת, ולמעשה כל מערכת יחסים מוצלחת באשר היא, מבוססת כל כולה על תקשורת בריאה וכנה.