זה לא משנה אם אתם רק ידידים (למרות שאין באמת דבר כזה), בזוגיות קצרה, ארוכה או אפילו נישואים. אין גם קשר לרף הגבוה שמוצג לנו בטלנובלות, באופרות סבון ו בדיסני. לכל מערכת יחסים שמסתיימת בצורה יפה – ובד"כ ממש לא, יש את אותם הסימפטומים שמבשרים על הגסיסה ההולכת ומשחיתה כל חלקה שהייתה פעם יפה ופורייה.
בהמשך למאמר על הבעיות בזוגיות שגורמות לגירושין, ולצד ההתנפלות של הבינה המלאכותית על חיינו שמקדמת שינויים מהותיים באורח החיים האנושי, עדיין ישנו דבר אחד שתמיד נשאר בעינו כסיבה העיקרית לקריסה טוטאלית של מערכות יחסים זוגיות. ומדובר במילה אחת בלבד שמכילה בתוכה עולם ומלואו – תקשורת.
הטעות הרווחת היא שאנשים מתגרשים בגלל בגידות, אלימות, בעיות כלכליות וכדומה. ואנשים אכן מתגרשים בגלל הסיבות הללו אך הן רק השלב הסופי שלפני הפרידה (טוב אולי חוץ מאלימות כי את זה אפשר לזהות מהתחלה). כלומר הן רק התוצאה שנבעה מהסימפטום שלא טופל. שכן בעיות רומנטיות ואפילו קשיים כלכליים יכולים להחזיק מערכת יחסים כל עוד נשמרת תקשורת טובה בין בני הזוג. ותקשורת טובה משמעותה להקשיב לאישה כי בכל פעם שמערכת יחסים זוגית עולה על שרטון, היא זו שמנסה לחפש פתרונות בעוד שהאידיוט התורן ממשיך בחייו בתקווה שזה יעבור לה מחר. אבל זה לא.
ישנם ארבעה שלבים שמאפיינים גסיסה של מערכת יחסים זוגית עד להגעה לאותה נקודת אל-חזור שהיא וידוא הריגה מלא של הזוגיות. ואלו הם:
1. תדירות הריבים – כמה זמן עובר בין ריב אחד למשנהו. זה אולי נשמע טריוויאלי אבל ככל שרבים יותר כך גם גדל הפער הרגשי בין שני בני הזוג. על אף שריבים הם חלק אינטגרלי בזוגיות טובה, הם לא צריכים להיות חלק שגרתי. וככל שגוברת תדירות המחלוקות גם מערכת היחסים הופכת להיות בלתי נסבלת עבור שני הצדדים עד שהם נאלצים להפריד כוחות. ריב טוב יכול להיות מרענן מפעם לפעם אבל הוא ממש לא צריך לקרות לעיתים קרובות, ובטח שלא כדבר שבשגרה.
2. סיבות הריבים – יש הבדל מהותי בין לריב על אורח החיים המשותף, ובין דעות מנוגדות או דפוסי אופי הרסניים. כבר הסברנו שהיסוד להחרבת זוגיות היא השלכה של התנהגות ספציפית על האופי של הפרטנר. גם כאן חשוב לדעת לזהות האם הריבים הם על דברים מהותיים מבחינה רגשית, מבלי לקבוע האם הם מינוריים או מז'וריים כי מה ששולי עבור האחד יכול להיות משמעותי עבור האחר.
יש הבדל בין לא לבצע את מטלות הבית ובין להקל ראש או להתעלם מהרגשות של בן/בת הזוג – וזה יכול להיות באותה הסיטואציה. כי יש לשכוח להביא חלב כי היה לך יום עמוס, ויש לשכוח להביא חלב כי אתה לא מייחס חשיבות לבקשות "הקטנות" שלה. ובהיקשר לזה, אם אתם יושבים עם בן/בת הזוג שלכם ואתם בטלפון – תחפשו על הדרך גם מצבה לזוגיות שלכם.
3. עומק הריבים – לאיזו רזולוציה יורדים בריב וכמה נמוך מגיעים במטרה לפגוע. מילים יוצרות מציאות לטוב ולרע ולרוב גם אי אפשר לקחת אותן בחזרה. מילה שנזרקה לאוויר, גם אם בלהט הרגע, היא כמו פציעה פיזית. אולי הזמן ירפא את הכאב אבל הצלקת תמיד תישאר. ריב שמתוחזק כמו קידוח באדמה יגיע בסופו של דבר אל הליבה ושם גם נמצאת לבה רותחת שתתפרץ ותשרוף כל מה שיקרה בדרכה. ברגע שהריב מתדרדר לפסים שהוא לא היה אמור להגיע אליהם במערכת יחסים של בני אדם אוהבים, אז כנראה שהם כבר לא אוהבים או שההגדרה שלהם לאהבה חולה ורעילה.
4. מהירות הפיוס – זה כנראה הקריטריון שמעיד יותר מכל על טיבה של מערכת היחסים. כאמור, ריבים הם חלק אינטגרלי במערכות יחסים מכיוון שהם תמיד יובילו בסופו של דבר לפיוס שיפצה על הכול. השאלה מתי זה קורה ובמקרים הגרועים גם אם זה בכלל יקרה. זוגות שמחזיקים בבטן (אגו) ומחכים שהצד השני יפייס ייצרו מצב שבו הפיוס ידחה עוד ועוד – וכך גם יתגברו הרגשות השליליים – עד לכדי מצב שהוא בכלל לא יגיע. השלב הסופי שמבשר על מות הזוגיות הוא השלב שבו הצדדים כבר לא רואים טעם בפיוס ובהתאם לכך גם הריבים הולכים ודועכים.
וזה וידוא ההריגה של מערכת היחסים – האדישות. כששני הצדדים (בד"כ זה קורה במערכות יחסים מחייבות כגון נישואים) כבר אדישים למצב, מותשים רגשית מהריבים שאינם נותנים דבר, ולמעשה הופכים לסוג של שותפים לדירה ולגידול הילדים. במקביל הם מתחזקים מערכות יחסים צדדיות (משפחתיות, חברתיות, ובשלב מסוים גם רומנטיות). בשונה ממה שחושבים, ההיפך מאהבה זו לא שנאה (שכן שנאה היא רגש יצרי) אלא אדישות. כשאדישים לאדם מסוים זה אומר שאין שום עניין בו ולא צריך יותר מזה בכדי להבין שהאהבה מתה.