"מחשבה יוצרת מציאות", "ידע זה כוח", "זמן שווה כסף" ו"תמיד יש הזדמנות שנייה", הן רק חלק מהקלישאות שרצות בכל פלטפורמה וירטואלית, וגם פרונטאלית בקרב אנשים שרוצים להישמע טוב באוזני אלו שאין להם באמת מושג. ואכן, הקלישאות הללו אולי נשמעות טוב ויוצרות רטט מוטיבציה (שלכשעצמה היא דבר גרוע) בליווי מוזיקלי מקפיץ, אך הן שטות גמורה שאין לה ולו אחיזה קלה במציאות.
וכך מיליוני אנשים נוהרים אחר ספרי "הסוד" (שדומה באופן מפתיע לספר מצוין – אך שונה במהות – שנכתב הרבה לפניו), "חשוב והתעשר" (שכבר הוכח כאוסף של שקרים מצד המחבר) וגם מצטטים את טוני רובינס ושיטת ה-NLP (שממנה הוא כבר מתנער – כי היא פשוט לא עובדת. זו אינה שיטה מדעית וכנראה שגם לעולם לא תהיה) ועוד כהנה וכהנה "שיטות" ותוכניות חשיבה חיובית שאמורות לעבוד על "העיבוד העצבי" של גלי המוח ולאפס את "התכנות" שלו, כשבינתיים כל אלו "עובדות" רק על האנשים שקונים אותן ומאפסות להם בעיקר את חשבון הבנק.
הנושא הורחב במאמר 'על עריצות החשיבה החיובית' ועל האופן השגוי שבו משתמשים בה. כל מטיפי ה-"Control your mind" ושאר מדקלמי ה"מיינדסט" מבלי להבין בכלל מה זה אומר. ואם תשאלו את אותם מומחים מטעם עצמם מה בעצם אומר מה שהם עושים תגלו שאין להם תשובה כנה אלא רק תשובות מתחכמות שנאמרות בנחרצות, ובקול סמכותי ומלא כריזמה.
אחת הקלישאות הפופולאריות בתעשיית החשיבה החיובית היא גם אחת הטיפשיות והמסוכנות שבהן. הקלישאה אומרת כך: "fake it till you make it". כלומר תזייף את זה עד שתעשה את זה. לא ברור ההיגיון של מי שהמציא את זה ועוד יותר לא ברורה החשיבה הרציונאלית של מאמצי הקלישאה המסוכנת הזו מכיוון שהאמת שעומדת מאחוריה היא למעשה: תשקר עד שזה יקרה, מבלי להבין שכל עוד תשקר זה לעולם לא יקרה.
גם בנושא זה דנו במאמר "למה קשה לשמוע את האמת?" והסברנו שאנשים – במודע וגם באופן לא מודע – מנהלים את אורח חייהם מתוך הפחד מה יחשבו ומה יגידו עליהם. הצורך הביולוגי באהבה ובתחושת שייכות יצר תופעה עצובה שבה אנשים קונים ומתנהגים בדרך שהם לא יכולים להרשות לעצמם מתוך הפחד הזה, בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו. ולראיה הכמות הבלתי נתפשת של רכבים חדשים שמעוקלים במחסני ההוצאה לפועל בד בבד עם הכמות האדירה של החזרות מותגי יוקרה לחנויות. כי מבחינת אותם אנשים זה לא משנה שאין להם את אותו המותג בבית. הרי אף אחד מהמעגל החברתי שלהם לא באמת יכול לדעת את זה. מה שחשוב להם זה שהוא יופיע אצלם בסטורי ואח"כ הם יעבירו אותו להיילייטס. וכך הם קונים, מצטלמים (ומקפידים להצניע את הטיקט שאותו הם נזהרים מלהסיר) ומיד לאחר מכן הם מחזירים את אותו המותג לחנות בכדי לקבל בחזרה זיכוי על הסכום שמעולם לא היה ביכולתם לשלם. שכן מבחינתם לא חשובה האמת אלא רק מה שאפשר לשקר מבלי שאחרים ידעו.
וכאן חשוב לזכור שלכל התנהגות אנושית יש שתי סיבות: סיבה שנשמעת טוב, וסיבה אמיתית.
הסיבה שנשמעת טוב היא זו שאותם אנשים מציגים כהסבר והצדקה להתנהגות שהם מזייפים כלפי חוץ.
אך להתנהגות שלהם יש סיבה אמיתית. ולסיבה האמיתית יש שלוש רמות:
ברמה הרעה אנשים מסתירים אותה (כלומר הם משקרים לכולם).
ברמה הגרועה אנשים מתכחשים לה (כלומר הם משקרים לעצמם).
וברמה הקלינית הם לא מודעים אליה (וכאן יש צורך באיש מקצוע מוסמך).
מחקרים שנעשו על קורסים ותוכניות לחשיבה חיובית והעלאת הערך העצמי הוכיחו שזה יצר בדיוק להיפך. כלומר זה הוריד עוד יותר לאנשים את הערך והביטחון העצמי מהסיבה הפשוטה: לומר לאדם עם ערך עצמי נמוך שכל מה שעליו לעשות זה לחשוב חיובי ולהצליח בחיים זה כמו לומר לאדם עם רגל שבורה שכל מה שהוא צריך לעשות זה לחשוב חיובי ולהתחיל לרוץ. פציעה 'מנטאלית/רגשית' שוות ערך לפציעה פיזית. שתיהן פוגעות בביצוע באותה המידה ועל בסיס ההבנה הזו נבנה תחום האימון המנטאלי שפותח בעקבות תוצאות הספורטאים באולימפיאדות של שנות ה-60'.
אז איך זה שתעשיית החשיבה החיובית מצליחה כל כך? באותם מחקרים נמצא שאצל אלו שהשיבו בחיוב להשפעת הקורסים והתוכניות עשו זאת כתוצאה מעיוות תפישתי של הזיכרון. הם האמינו שמצבם הרגשי בתקופה שקדמה לתוכנית היה גרוע יותר ולכן היו משוכנעים שהקורס/התוכנית באמת עזרו להם. בפועל מצבם לאחר הקורס/התוכנית היה במקרה הטוב זהה ובמקרה הרע גרוע יותר (כי הם הבינו שזה לא עוזר, רק שעכשיו הם גם הרגישו חסרי תקנה).
המוח שלנו לא טיפש. אם מרגישים חוסר ביטחון בתחום מסוים אז לדקלם מנטרות (או "אפירמציות" כפי שאוהבים לקרוא לזה) לא באמת יעזור. בדיוק כמו בחורה יפה שלא יודעת שהיא יפה או ילדה אנורקסית שלא רואה את זה שהיא רזה. להגיד להן את זה ולנסות לשכנע אותן בזה לא יעזור. מה שקובע את החיים והמציאות שלנו זה המצב הרגשי האמיתי שלנו. ואת זה תוכניות או קורסים שמתבססים על שינוי חשיבה בלבד לא יכולים לעשות.
הדרך ליצירת שינוי חיובי אצל בני אדם מתבססת על פיתוח האינטליגנציה הרגשית שלהם. וכאן חשוב להבין שאינטליגנציה רגשית אין פירושה הבנה של רגשות אחרים (שכן זה נקרא רגישות) אלא מודעות והבנה של הרגשות האישיים שלך. וזה מצריך עבודה תהליכית מתמשכת שלפרקים היא גם לא נעימה בכלל. זו הסיבה שאנשים לא אוהבים לשמוע את האמת על עצמם. זה כמו לקבל אגרוף בפרצוף.
אחד הכלים המומלצים לשינוי רגשי והתפתחות אישית הוא למצוא את מודל ההשראה שלי. כלומר אדם מסוים שאני מעריץ, מעריך ואפילו שואף להיות כמוהו. זה לא חייב להיות ספורטאי-על או ידוען בינלאומי, זה יכול להיות אפילו בן משפחה או מישהו מהמעגל החברתי או המקצועי שלי. ולאחר שבחרתי עליי להתעמק במה שאני אוהב ומעריך באותו אדם ואז לחשוב מה מתוך זה אני יכול לאמץ לחיים שלי כבר עכשיו.
וכשעושים זאת לאורך זמן הופכים להיות בדיוק כמוהו. כך שהגרסה הנכונה והבריאה לאותה הקלישאה היא: Inspired and DO IT, till you become it.
כלי מומלץ נוסף הוא הצבה ברורה של גבולות וקווים אדומים. אנשים לא תמיד יודעים איך הם רוצים להרגיש אבל הם כן יכולים לחשוב איך הם לא רוצים להרגיש. לשם הדוגמה נציע ארבעה גבולות ברורים שחשוב להציב כ-'מה אני לא מוכן להרגיש', וצריך לחתוך מערכות יחסים, גם זוגיות, גם חבריות וגם מקצועיות, בכל פעם שאחד מהקווים האדומים נחצה.
- לא להסכים להרגיש אופציה ב' – בכל פעם שנותנים לך את ההרגשה שיש אופציה מועדפת אחרת ממך, צריך להוריד את עצמך מרשימת האפשרויות.
- לא להסכים להרגיש שלא שלמים איתך – בכל פעם שיש התלבטות לגביך סימן שלא העברת מספיק את הערך שלך. ובהנחה ולא ניתנת לך אפשרות לתקן אז אז צריך לקבל את ההחלטה עבור הצד השני.
- לא להסכים להרגיש לא רצוי – זו הסיבה שלעולם, אבל לעולם, לא להגיע למקום שאליו לא הוזמנת מפורשות.
- לא להסכים להרגיש מובן מאליו – אם הנוכחות שלך הפכה למובנת מאליה, צריך לדאוג שהיא תהפוך להיסטוריה. ואז מגלים כמה אנשים מעריכים רק אחרי שהם מאבדים.
על אף שבאימון מנטאלי ההמלצה היא תמיד לנסח על דרך החיוב ולא על דרך השלילה, במקרה של התרגיל הזה צריך לנסח על דרך השלילה ולהגדיר מה לא מוכנים להרגיש. בנוסף, הסעיפים ברשימה שלעיל אולי נראים דומים, אבל הניואנסים חשובים ולכן צריך לפרט ולהתעמק.
מומלץ לחשוב איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלך, לאמץ ולהוסיף.